כמה ציפייה בניתי סביב הבלוג החדש שלי...(יש לי נטייה כזו- לגרום לאנשים לצפות)
אבל עכשיו כשמגיע הרגע ואני צריכה להתחיל לכתוב אין לי שמץ של מושג על מה אני רוצה לכתוב...
אולי לספר על הטכנופוביה שהשתלטה עליי ובגלל זה פתחתי בלוג בבלוגר ולא בוורדפרס? אבל זה לא באמת מעניין כי העיקר שיש בלוג עם נוצצים כמו שרציתי ותכף גם תהיה תמונת כותרת תואמת.
אולי לספר על זה שמרוב אלרגיה התעטשתי על המקרר ודפקתי את הראש ושאני די בטוחה שזה עניין של זמן עד שאני אבין שיש סיכוי לזעזוע מוח קל?
אולי לספר על זה שהשבוע, אם תרצה השם אני אתחיל לרוץ עם הדף החדש של בוחרת בעצמי?
אההה רגע, הנה! אני אספר קצת על הפרויקט המקסים הזה שנקרא 'בוחרת בעצמי'.
קצת רקע לכל מי שלא מכירה אותי- גדלתי בבית דיכוטומי.
אמא שלי היקרה לי מאוד, חולה ב-20 שנים האחרונות בדיכאון קליני, לא כמו שאנחנו אומרות 'יווו איזה דיכאון' אלא דיכאון אמיתי וקשה שמסרב לעזוב אותה, או שאולי היא זו שמסרבת לעזוב אותו.
אבא שלי (שיקר לי מאוד גם כן) חי בסרט אופטימי ומתקשה לראות את המציאות כפי שהיא גם כשדלת נטרקת לו בפרצוף.
ככה גדלתי- מצד אחד אמא חולה 'בסרטן בנשמה' כהגדרתה (כשכולם כל הזמן טרחו להגיד לי כמה אני דומה לה) ומצד שני אבא שזכה בפרס הצטיינות על שמירת פאסון במצבים קשים (תסביך ידוע אצל 'ילדי דור שני' לשואה שאסור להם להראות כאב)
ואני, שנורא דומה לשניהם וצריכה להחליט למי אני רוצה להיות דומה יותר.
יש בי את אמא שלי והסרטן הגנטי שלה ויש בי את אבא שלי והאופטימיות שלו.
למרות הכל, יש בי תמיד שמחה, כי אני בוחרת לשמוח.
'בוחרת בעצמי' הוא הבחירה שלי.פרויקט שילדתי אחרי צירים ארוכים וכואבים והוא כולל בתוכו (בין היתר) הרצאה כיפית וחשובה שבה אני מעניקה לכל אחת כלים סופר ישימים לבחור בעצמה- לבחור לאהוב את הדמות שמשתקפת אלייך מהמראה, להרשות לעצמך להתהלך בעולם כשאת יודעת מה וכמה את שווה בלי להתנצל על זה, על היכולת להתבונן על חצי הכוס המלאה (ולא כקלישאה) כדרך חיים (סוד קטן- זה לגמרי אפשרי ברגע שמתמידים) ועל הקשר ההדוק בין בטחון עצמי לאופטימיות.
חלק מהפרויקט יהיה גם דף פעיל ואפילו סרטון שהולך לגרום לכל אחת מכן להתרגש עד דמעות (מבטיחה, מי שלא תתרגש עד דמעות תקבל את הכסף שלה חזרה ;-) )
ויש את הבלוג הזה, שחיכה בסבלנות יוצאת דופן לי להיוולד.
מקווה שתהנו פה כי האמת שהולך להיות אדיר!
נוצצים על ראשכן,
אורטל.
*נ.ב- חשוב לי להבהיר שכל מה שנכתב ועוד יכתב פה בבלוג והוא לא אישי שלי מקבל את אישורם של הנוגעים בדבר. במילים אחרות- אני מכבדת את פרטיותם של אחרים ולכן מבקשת אישורים לפני שאני מספרת.סתם שתדעו, אני כותל ;-)
אבל עכשיו כשמגיע הרגע ואני צריכה להתחיל לכתוב אין לי שמץ של מושג על מה אני רוצה לכתוב...
אולי לספר על הטכנופוביה שהשתלטה עליי ובגלל זה פתחתי בלוג בבלוגר ולא בוורדפרס? אבל זה לא באמת מעניין כי העיקר שיש בלוג עם נוצצים כמו שרציתי ותכף גם תהיה תמונת כותרת תואמת.
אולי לספר על זה שמרוב אלרגיה התעטשתי על המקרר ודפקתי את הראש ושאני די בטוחה שזה עניין של זמן עד שאני אבין שיש סיכוי לזעזוע מוח קל?
אולי לספר על זה שהשבוע, אם תרצה השם אני אתחיל לרוץ עם הדף החדש של בוחרת בעצמי?
אההה רגע, הנה! אני אספר קצת על הפרויקט המקסים הזה שנקרא 'בוחרת בעצמי'.
קצת רקע לכל מי שלא מכירה אותי- גדלתי בבית דיכוטומי.
אמא שלי היקרה לי מאוד, חולה ב-20 שנים האחרונות בדיכאון קליני, לא כמו שאנחנו אומרות 'יווו איזה דיכאון' אלא דיכאון אמיתי וקשה שמסרב לעזוב אותה, או שאולי היא זו שמסרבת לעזוב אותו.
אבא שלי (שיקר לי מאוד גם כן) חי בסרט אופטימי ומתקשה לראות את המציאות כפי שהיא גם כשדלת נטרקת לו בפרצוף.
ככה גדלתי- מצד אחד אמא חולה 'בסרטן בנשמה' כהגדרתה (כשכולם כל הזמן טרחו להגיד לי כמה אני דומה לה) ומצד שני אבא שזכה בפרס הצטיינות על שמירת פאסון במצבים קשים (תסביך ידוע אצל 'ילדי דור שני' לשואה שאסור להם להראות כאב)
ואני, שנורא דומה לשניהם וצריכה להחליט למי אני רוצה להיות דומה יותר.
יש בי את אמא שלי והסרטן הגנטי שלה ויש בי את אבא שלי והאופטימיות שלו.
למרות הכל, יש בי תמיד שמחה, כי אני בוחרת לשמוח.
'בוחרת בעצמי' הוא הבחירה שלי.פרויקט שילדתי אחרי צירים ארוכים וכואבים והוא כולל בתוכו (בין היתר) הרצאה כיפית וחשובה שבה אני מעניקה לכל אחת כלים סופר ישימים לבחור בעצמה- לבחור לאהוב את הדמות שמשתקפת אלייך מהמראה, להרשות לעצמך להתהלך בעולם כשאת יודעת מה וכמה את שווה בלי להתנצל על זה, על היכולת להתבונן על חצי הכוס המלאה (ולא כקלישאה) כדרך חיים (סוד קטן- זה לגמרי אפשרי ברגע שמתמידים) ועל הקשר ההדוק בין בטחון עצמי לאופטימיות.
חלק מהפרויקט יהיה גם דף פעיל ואפילו סרטון שהולך לגרום לכל אחת מכן להתרגש עד דמעות (מבטיחה, מי שלא תתרגש עד דמעות תקבל את הכסף שלה חזרה ;-) )
ויש את הבלוג הזה, שחיכה בסבלנות יוצאת דופן לי להיוולד.
מקווה שתהנו פה כי האמת שהולך להיות אדיר!
נוצצים על ראשכן,
אורטל.
*נ.ב- חשוב לי להבהיר שכל מה שנכתב ועוד יכתב פה בבלוג והוא לא אישי שלי מקבל את אישורם של הנוגעים בדבר. במילים אחרות- אני מכבדת את פרטיותם של אחרים ולכן מבקשת אישורים לפני שאני מספרת.סתם שתדעו, אני כותל ;-)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה