כשמשהו תקוע ולא זז, כשאנרגיה לא טובה משתלטת עלינו, משהו שאנחנו ממש רוצים ולא מצליחים להשיג....
לפעמים רק צריך לדעת לבקש-
אני לא יודעת להגיד לכם איך זה בדיוק עובד ואיזה מדע מדויק יותר או מדויק פחות עומד מאחורי זה,
אבל גם היום קיבלתי הוכחה נוספת שזה בדיוק מה שצריך, לבקש.
אני קוראת לזה לזמן, מלשון זימון.
חברה נתקעה בסיטואציה מוזרה- הסוללה של האופניים החשמליות נשכחה על המדרכה. הרכב שנכנס אחריהם אסף אותה אליו לרכב והלך.
עניין פעוט של 2,500 ש"ח, בקטנה.
אחרי שעתיים של המתנה שבעל הרכב ישוב, אחרי ניסיונות פניה לסיוע מהמשטרה, אפילו אני ניסיתי לעזור קצת במשחקי חוש-חש הבלש שהתבררו גם כקצת לא חוקיים (הכל בסדר, לא באמת עברתי על החוק)
הצעתי לה לשנות תדר, לצאת החוצה, לנשום אויר ולזמן.
פשוט לבקש שבעל הרכב יחזור.
לא חלפו 5 דקות ונחשו מה?
בעל הרכב הגיע.
יש יאמרו נס חנוכה, יש שיגידו שהיא פשוט ביקשה והיקום או אלוהים או הפיות או מי שלא יושבת שם ורושמת את כל הבקשות הייתה זמינה לשמוע מה שהיא ביקשה.
כך או כך זה קורה לי המון.
אני מבקשת, יפה, בקול רם, לא ממקום של מסכנוּת ולא ממקום של כוח אלא ממקום אמיתי ונקי שלי.
אני מבקשת משהו והוא קורה, גם אם לוקח לו קצת זמן.
החלק הכי מדהים, שזה תמיד (טוב כמעט תמיד, לא ערכתי סטטיסטיקה מדוייקת) עובד!
תנסו את זה בפעם הבאה שאתם נמצאים בסיטואציה לא טובה, פשוט לבקש.
לצאת למקום נקי, לבד, לנשום עמוק (נשימות בטן טובות ועמוקות כאלו) ולבקש,
בסך הכל צריך שמישהו ישמע את הבקשה שלכם.
תחזרו לספר לי איך הלך לכם.
חג שמח ומואר :-)
שיר שכיף לזמזמם כשמזמנים
זה דווקא כן נוגע לך...
מחר, 25/11 יצוין יום המאבק הבינלאומי נגד אלימות במשפחה בכלל ונגד נשים בפרט.
אתן יודעות שבישראל לבד ההערכה עומדת על 200,000 נשים מוכות?
רגע, עצרו.
מאתיים אלף נשים מוכות. זה מספר לא נתפס בכלל...
דמיינו את איצטדיון רמת גן מלא עד אפס מקום. עכשיו תכפילו פי 4.
זה אומר בערך שאחת מכל שבע נשים נשואות חיה עם בן זוג מתעלל.
תסתכלו סביבכן מחר במשרד, בגן של הילדים, בסופר- תספרו שבע נשים.
דמיינו שהאישה השביעית היא מוכה, היא אישה שחיה חיי טרור אלימים מצד בן זוגה, היא קמה בבוקר ולא יודעת איך תסיים את היום, לפעמים אם תסיים את היום בחיים. אישה שבעלה יכול בכל רגע 'להתהפך' עליה ולפוצץ אותה מכות, כי היא לא שטפה כלים, לא ניקתה או סתם פשוט כי בא לו והוא יכול. לפעמים הוא "רק" יוריד לה סטירה כי היא עברה לו בדרך. מעבר לכאב הפיזי של המכות, הוא משפיל אותה. היא חפץ שהוא יכול להשתמש בה כרצונו.
נורא קל לנו להאשים את אותן נשים שהן בוחרות להישאר עם בני הזוג המכים אבל האמת היא שגבר מתעלל מעביר את אשתו מסכת אלימות פיזית ונפשית קשה כדי לגרום לה להישאר, משריש בה פחד אמיתי להשתחרר ממנו ולצאת ממעגל האלימות הזה.
תחשבו על זה שרק ב 1980 נאסר על גבר לאנוס את אשתו. כן, עד לפני 33 שנים גבר שאנס את אשתו לא עשה שום דבר רע על פי החוק.
בעשור האחרון נרצחו 150 נשים באלימות קשה- בירייה, בחניקה, במכות.
נניח ובממוצע לכל אישה היו שני ילדים. זה אומר שיש לפחות 300 ילדים שאין מי שתחבק אותם בלילה, תספר להם סיפור, תגן עליהם, תאהב אותם.
אמא שלהם נרצחה באלימות קשה ע"י האדם שאמור היה לדאוג לה ולאהוב אותה- אבא שלהם.
חלקכן בטח חושבות לעצמן 'אני לא אישה מוכה, אז אין טעם שאמשיך לקרוא...'
את טועה.
לכולנו יש לפחות שבע נשים סביבנו, אחת מהן מוכה. את יכולה להיות הכוח שיעזור לה לצאת מהמעגל האלים הזה.
אל תטעו, אני לא מאלו שמטיפות מוסר לנשים אחרות לעזוב את בן הזוג.
כולנו יודעות שבכל זוגיות יש תקופות טובות יותר וטובות פחות, יש קשיים שלא תלויים בזוגיות, יש קשיים כלכליים, יש מתחים שונים ויש אפילו בגידות.
כל מקרה צריך להיבחן בזכוכית מגדלת לפני שאישה עושה צעד ועוזבת, בעיקר כדי לוודא שזה הצעד הכי נכון עבורה.
עד אלימות.
אם הוא מכה אותך קומי ולכי.
כי הוא יכה אותך שוב.
ושוב.
ושוב.
וככה תחיי כל החיים, בפחד איום ובאלימות ששורפת לך את הנשמה.
והוא יכה גם את הילדים שלך.
גבר מכה תמיד יכה.
את לא רוצה להצטרף לסטטיסטיקה של העשור הבא.
למרות מה שאת חושבת, זו לא אשמתך- הוא הבעיה, לא את.
קומי ולכי.
עכשיו. לא מחר, לא עוד שבוע.
עכשיו.
מגיע לך ולילדים שלך לחיות חיים טובים יותר.
קומי ולכי.
קווי חירום שאת יכולה להתקשר אליהם-
קו חירום ארצי (בין 8:00-20:00) 1800-220-000
נעמ"ת- 3090* מכל נייד.
משטרת ישראל- 100.
קחי לך רגע להקשיב לשיר החשוב והכואב של ירדנה ארזי 'אישה חדשה'.
כמה ציפייה בניתי סביב הבלוג החדש שלי...(יש לי נטייה כזו- לגרום לאנשים לצפות)
אבל עכשיו כשמגיע הרגע ואני צריכה להתחיל לכתוב אין לי שמץ של מושג על מה אני רוצה לכתוב...
אולי לספר על הטכנופוביה שהשתלטה עליי ובגלל זה פתחתי בלוג בבלוגר ולא בוורדפרס? אבל זה לא באמת מעניין כי העיקר שיש בלוג עם נוצצים כמו שרציתי ותכף גם תהיה תמונת כותרת תואמת.
אולי לספר על זה שמרוב אלרגיה התעטשתי על המקרר ודפקתי את הראש ושאני די בטוחה שזה עניין של זמן עד שאני אבין שיש סיכוי לזעזוע מוח קל?
אולי לספר על זה שהשבוע, אם תרצה השם אני אתחיל לרוץ עם הדף החדש של בוחרת בעצמי?
אההה רגע, הנה! אני אספר קצת על הפרויקט המקסים הזה שנקרא 'בוחרת בעצמי'.
קצת רקע לכל מי שלא מכירה אותי- גדלתי בבית דיכוטומי.
אמא שלי היקרה לי מאוד, חולה ב-20 שנים האחרונות בדיכאון קליני, לא כמו שאנחנו אומרות 'יווו איזה דיכאון' אלא דיכאון אמיתי וקשה שמסרב לעזוב אותה, או שאולי היא זו שמסרבת לעזוב אותו.
אבא שלי (שיקר לי מאוד גם כן) חי בסרט אופטימי ומתקשה לראות את המציאות כפי שהיא גם כשדלת נטרקת לו בפרצוף.
ככה גדלתי- מצד אחד אמא חולה 'בסרטן בנשמה' כהגדרתה (כשכולם כל הזמן טרחו להגיד לי כמה אני דומה לה) ומצד שני אבא שזכה בפרס הצטיינות על שמירת פאסון במצבים קשים (תסביך ידוע אצל 'ילדי דור שני' לשואה שאסור להם להראות כאב)
ואני, שנורא דומה לשניהם וצריכה להחליט למי אני רוצה להיות דומה יותר.
יש בי את אמא שלי והסרטן הגנטי שלה ויש בי את אבא שלי והאופטימיות שלו.
למרות הכל, יש בי תמיד שמחה, כי אני בוחרת לשמוח.
'בוחרת בעצמי' הוא הבחירה שלי.פרויקט שילדתי אחרי צירים ארוכים וכואבים והוא כולל בתוכו (בין היתר) הרצאה כיפית וחשובה שבה אני מעניקה לכל אחת כלים סופר ישימים לבחור בעצמה- לבחור לאהוב את הדמות שמשתקפת אלייך מהמראה, להרשות לעצמך להתהלך בעולם כשאת יודעת מה וכמה את שווה בלי להתנצל על זה, על היכולת להתבונן על חצי הכוס המלאה (ולא כקלישאה) כדרך חיים (סוד קטן- זה לגמרי אפשרי ברגע שמתמידים) ועל הקשר ההדוק בין בטחון עצמי לאופטימיות.
חלק מהפרויקט יהיה גם דף פעיל ואפילו סרטון שהולך לגרום לכל אחת מכן להתרגש עד דמעות (מבטיחה, מי שלא תתרגש עד דמעות תקבל את הכסף שלה חזרה ;-) )
ויש את הבלוג הזה, שחיכה בסבלנות יוצאת דופן לי להיוולד.
מקווה שתהנו פה כי האמת שהולך להיות אדיר!
נוצצים על ראשכן,
אורטל.
*נ.ב- חשוב לי להבהיר שכל מה שנכתב ועוד יכתב פה בבלוג והוא לא אישי שלי מקבל את אישורם של הנוגעים בדבר. במילים אחרות- אני מכבדת את פרטיותם של אחרים ולכן מבקשת אישורים לפני שאני מספרת.סתם שתדעו, אני כותל ;-)
