מי רוצה שמלה לחג? (או למסיבה בגן, או לאירוע, או סתם ללמוד להכין שמלה מסתובבת?)

כשהייתי קטנה הייתה לי חברה שקראו לה אוסנת שיחד מאוד אהבנו לשחק בברביות. זו לא בושה, זה רוב מה שבנות גילנו עשו כשברבי הייתה ה-להיט בשנות ה90, אני לפחות איזנתי את זה עם טיפוס על עצים ונפילות מחומות :-)
היו לי עשרות ברביות ומיליון בגדים יפים אבל לאסנת היו בגדים יותר יפים, לא בגלל שהם נצצו יותר אלא בגלל שהיא תפרה אותם לבד.
כן,כן תפרה אותם לבד.
ילדה בכיתה ד' תפרה לברבי שלה בגדים. מיותר לציין שקנאתי בה בטירוף, אפילו כפתור לא ידעתי לתפור והיא החצופה המוכשרת הזו הכינה שמלות מלמלה לברביות שלה.
מאז ועד היום כישורי התפירה שלי הסתכמו בתפירת חורים במכנסיים של הגורות שלי ובמקרים קשים במיוחד גם ליפפתי אינספור פעמים חוט בכפתור למעיל.
וזהו בערך. כדי לתפור טוב צריך לגזור טוב ואני וגזירה לא מי יודע מה מסתדרים עוד מגיל 5.
יש לזה קשר לזה שאני שמאלית אבל לימדו אוי לגזור ביד ימין. (גם אם אין לזה קשר אני משתמשת בתירוץ הזה והוא עובד לי נהדר.)
כל זה נכון עד לאותו יום שישי בו ויתרתי על שנת הצהריים הקדושה ולקחתי את צילי וגילי כדי ללכת לסדנה של ויקי ספיר להכין להן שמלה מסתובבת לחג.
עכשיו תראו, שמלה מסתובבת היא חלום לא רק של ילדות. אני מודה שלפעמים כשאני קונה שמלה אני מסתובבת בתא הלבשה כדי לראות עד כמה היא מסתובבת...
דפקנו בהתרגשות בדלת של הבית החדש של ויקי, שלא נראה שהוא חדש אלמלא היא הייתה מסגירה שהיא הוציאה את הקרטונים למרפסת (אצלי עוד אין כלום על הקירות למשל ואצלה כבר הכל תלוי)
קיבל אותנו החיוך של ויקי, חיוך כזה גדול של אנשים תמיד עושה לי טוב על הלב.
אני מחכה לפגוש את ויקי כבר שנתיים (היא חברת פייסבוק ותיקה) ההתרגשות בשיאה, הילדות מבוישות אבל זה לרגע לא מפריע להן לבקש עוגיה מהשולחן. ועוד עוגיה וגם קצת מיץ. לבריאות.
ויקי עשתה לנו מבוא לעניין, הסבירה מה חשוב לדעת כשקונים את הבד, איזה בד, כמה בד ולמה בד.
אח"כ מדדנו את הילדות, מדדנו את הבד, גזרנו, קשרו והופ- שמלה מטריפה לחג.
זה נשמע לכן פשוט מדיי?
כי זה פשוט מדיי!
אין לכן מושג כמה קל היה להכין שמלה מסתובבת!
ויקי עזרה למתקשות (מתקשות עלק, זו רק אני...) בסבלנות ואדיבות (ובחיוך גדול כמובן) 
להשלמת החוויה היא קישטה כל ילדה שרצתה באיפור מנצנץ להפליא ושיחררה אותן להסתובב כאוות נפשיהן.
יצאנו עם שמלה מטריפה לכל ילדה, טכניקה קלה ופשוטה ליישום ויכולת להגיד בקול גדול:
"אני הכנתי לבנות שלי שמלה מסתובבת!"
השלב הבא יהיה להכין לעצמי אחת כזו....
הילדות היו מאושרות עד הגג וגם אמא שלהן.
ממליצה בחום לוהט של ל"ג בעומר להגיע לויקי לסדנה כזו.
אגב, ציפור קטנה לחשה לי שהיא גם מעבירה סדנאות תפירה אז מי שרוצה ללמוד לתפור קצת יותר מקצועי, מוזמנת.
הדף של ויקי בפייסבוק
האתר של ויקי
*ויקי היא המומלצת הראשונה מתוך רשימת המומלצים שנבנית בימים אלו.
אם יש לכן הצעות למומלצים אשמח להכיר :-)

למי קראת שמנה?

השבוע העלתי סטטוס בפייסבוק האישי שלי בו סיפרתי כמה שטויות טחנתי באחה"צ אחד (יומהולדת 6 של האחיינית המהממת שלי) טחינה חריגה בקנה המידה הנוכחי שלי.
חלק מהנשים שדואגות לשלומי שלחו לי הודעה פרטית בה הן סיפרו לי כמה נקניקיות זה זבל.
אני מעריכה (על אמת) את הדאגה שלהן.
אני יודעת שזה מורכב מגועל נפש ועוד קצת בעעעע ובגלל זה למשל לעולם לא תמצאו אצלי במקפיא נקניקיות.
לעולם. 
גם מלוואח קפוא נדיר למצוא.
תמיד יהיו ירקות קפואים, בשר וודקה ;-)
זה לא שאני גורו של בריאות, ממש לא- אפילו רחוקה מזה.
גדלתי בבית שבישול בריא היה מילה גסה.
האמת שבישול בכלל היה מילה גסה- הכל הוכן מכל מיני תרכובות אינסטנט זוועתיות.
השוס היה מרק עגבניות משקית עם תוספת אורז ולחם טרי עם טון חמאה. זה טעם ילדותי...
פלא שלא מתתי מהרעלת מונוסודיום גלוטומט :-)
בעלי הגיע ממשפחה קצת יותר בריאה (טוב, הרבה יותר בריאה) שענייני תזונה היו חלק מהחיים שלהם. מאז שאנחנו יחד אנחנו מנסים למצוא את שביל הזהב בענייני מזון בריא.
בשנים האחרונות זה בא אצלי בקריזות. יש תקופות שאני מבשלת רק בריא סטייל "לא מעניין אותי בנות, אתן תאכלו את האורז המלא ותתרגלו לטעם" ויש תקופות שאני משחררת קצת את הרסן.
נחזור לסטטוס ברשותכן.
אחת התגובות שקיבלתי הייתה מאישה שאני לא מכירה אישית, חברת פייסבוק (יש לי הרבה כאלו) כזו שלא ראתה אותי פעם אחת, לא שמעה את קולי, לא יודעת מה חשוב לי באמת, מי אני, מה עשיתי ומה עוד אעשה (טוב, גם אני עוד לא יודעת את כל מה שאעשה)
נורא הפריע לה שפעם הייתי שמנה והיום (כשאני כבר לא שמנה) אני לא שומרת על כ-ל מה שאני מכניסה לפה כי אני יכולה לחזור להיות שמנה ברגע.
לקח לי 10 פעמים בערך עד שהבנתי מה אני קוראת. לא האמנתי שיש אנשים עם חוצפה כזו.
עזבו שלדעתי אף פעם לא הייתי שמנה.
היו תקופות (סביב ההריונות והלידות) שהייתי  20 ק"ג יותר (אפילו 25 נכון למשקל של היום)
לפני כל הריון הפסקתי לעשן מה שגרם לעליה מהירה מאוד במשקל. תוסיפו לזה שלא עניין אותי לרסן את עצמי, הגרגרנות שלי והצורך התמידי במתוק וכך נעלמו להן עשרות חבילות טים טאם לתהומות קיבתי...
העניין הוא שגם אז, ממש לא הרגשתי שמנה. אני לא אשקר- לא עפתי על עצמי כמו שאני עפה היום אבל כן, לגמרי אהבתי את עצמי. הסתכלתי במראה וראיתי גוף שהצליח להכנס להריון ולגדל שתי עובריות לתפארת, הצליח ללדת אותן בשלום ובסוף אפילו לא להשבר (זה היה קרוב אחרי הלידה של הגדולה, בעיקר הגב התחתון כמעט ונשבר)
אני עושה היום כושר לא כי אני רוצה לרדת במשקל ולהיות רזה.
אני עושה כושר כי אני ישנה טוב יותר בלילה, מתפקדת טוב יותר ביום ויש גם יתרון שאני חזקה יותר פיזית.
מבחינתי, אני נראית היום הכי טוב שנראתי בחיי (יעידו כך גם כל מי שמכיר אותי הרבה שנים).
גם ביחס לתקופות בהן הייתי 10 ק"ג פחות ממה שאני היום.
נמאס לי מהתרבות העקומה הזו שמקדשת את הרזון.
אני לא רזה. לא אהיה רזה. לא רוצה להיות רזה.
אני עגולה, מקומרת, רכה ונעימה וטוב לי עם זה ברמות שיכאבו לכן בלב.
מישהי ראתה אייטם שלי בטלוויזיה והדבר היחיד שהיא יכלה לרשום לי "מזל שאני יודעת שאת לא נראית ככה באמת ושטלוויזיה משמינה" מיד הבנתי שזה שלה.
חודש אח"כ היא העלתה סרטון שלה וכל מה שהיא יכולה לכתוב בכל פורום בו היא פרסמה את הסרטון זה כמה היא נראית שמנה.
יודעות למה כעסתי? היא אישה שנראית מצוין, בגילאי ה30 המאוחרות, אחרי 3 לידות. היא נראית פשוט מעולה אבל כל מה שהיא רואה זה כמה היא שמנה... (נשבעת לכן, שמנה היא לא!) 
זה הכל בגלל הקידוש החברתי של הרזון הלא הגיוני הזה. 
לא הגיוני שאישה אחרי לידה (או לפני זה לא באמת משנה) תרגיש צורך להתנצל ולהסתיר את הגוף שלה כי היא לא עומדת בסטנדרטים החברתיים הדוחים שמעודדים רזון (ואנורקסיה)
היום אני יודעת שכשמישהי מעירה לך בבוטות כזו זה שלה ויושב לה על עצב חשוף.
אז קחו לכן שיעור- רגע לפני שאתן מעירות בפעם הבאה למישהי תשאלו את עצמכן בכנות איפה זה יושב לכן.
זו לא חייבת להיות הערה על משקל. יכולה להיות על לבוש, על התנהגות, על דיבור...על הכל.
יש סיכוי סביר שאם זה משהו שנורא מפריע לכן זה בגלל שזה שלכן ולא שלה...
אם תשפטו אחרות פחות, עם הזמן תשפטו גם את עצמכן פחות.
באחריות.
שלכן,
אורטל.

הצטרפי לבוחרת בעצמי בפייסבוק